הארץ נראית כמו קלף חרוך בקצוות, ואנחנו כתובים באמצע. אבל משהו חדש מתחיל
"הזכרונות חוזרים אלי כל פעם
גבעול שביר מתוך האדמה
והפחדים שהתחלפו בזעם
זה מה שנשאר לי אחרי המלחמה"
אלו שורות מתוך שיר שדני בסן ואני שרים בימים האלה. שיר שכתבתי עם אילאיל, זוגתי אהובתי, שנוגע בדיוק במקומות האלה שבאמצע הדרך - בין ה"חרבו דרבו" לאובדן ולצער האישי. את כאביי, פחדיי וכעסיי אני מוציא דרך שירים. כך היה תמיד. כך גם בימים הכהים האלה.
חצי שנה עברה. לנפש האנושית יש יכולת להתמודד עם דברים קשים מאוד, ולהמשיך לתפקד, אבל כמו כל דבר בטבע היא עולה על גדותיה לפעמים. אני גר בגליל, במקום שבו הטבע הירוק המתפרץ הוא הניגוד הכי גדול לאפור, לשחור ולאדום של 7 באוקטובר וחצי השנה שאחריו. גם הנוף משתנה מסביבנו. הארץ נראית כמו קלף חרוך בקצוות, ואנחנו כתובים באמצע.
מה נשתנה בחצי שנה? כל הטורים, כל הסיפורים | פרויקט מיוחד
אני חושב שמי שלא משתנה בנסיבות כאלה, הוא לא-אנושי או אטום. השינוי שעברתי בחצי השנה הזו היה הדרגתי: מצער ופחד, שהתבטאו בהופעות מסביב לשעון בפני חיילים, מפונים, פצועים ומשפחות חטופים, עברתי לכעס גדול - כעס על הנהגת המדינה שאני הכי אוהב בעולם, וששורשיי נטועים בה עמוק. אני רואה בהתפעמות איך הכוח האזרחי, אוהב האדם והמכיל, תפס את הוואקום שנשאר באין מוסדות מדינה ראויים. וזה ממלא אותי תקווה ואור.
חג שכמוהו לא חווינו: כך נחגוג את פסח 2024
מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד בוואלה
יוצאת לריצות כדי לבכות בלי להתנצל: מה נשתנה אצל רוני דואני?
שעות השינה שלי מוטלות כרותות ראש: מה נשתנה אצל רוני סומק?
אני באמת מאמין שמתוך השבר הנורא הזה ייצא אור גדול. שבמו ידינו נוליך את ישראל למקום מואר. שהניצחון שלנו יהיה בזה שלא נאבד את מי שאנחנו, את החופש והדמוקרטיה שלנו, את היכולת לראות גם מחוץ לכאב המדמם ולזעם - המוצדק - על 7 באוקטובר הנורא שקרה לנו.
וזה חייב לקרות כאן. עכשיו. מייד. עם כל החטופים בחזרה בבית, עם פתרונות כואבים וחכמים שיתנו לנו לטווח ארוך יכולת לחיות כבני אנוש, כבני תרבות, כישראלים גאים וחופשיים בארץ היפה, האהובה והשלווה שלנו. אמן.
"בסוף היום, אולי בסוף העצב
אולי משם תבוא הנחמה
בין הקוצים שוב יעלה העשב
זה מה שנשאר לי אחרי המלחמה"
2024-04-21T23:30:25Z dg43tfdfdgfd