"עד כה הצלנו 250 טונות מזון": להזמין מנות שלא נאכלו - בחצי מחיר
הרעיון מאחורי אפליקציית SpareEat מבריק: המשתמשים יכולים לקנות ממסעדות מנות שלא נמכרו עד סוף היום - בחצי המחיר. היתרון ברור: הלקוחות חוסכים, המסעדות מרוויחות במקום לזרוק מזון לפח, ועל הדרך כולם דואגים לכדור הארץ. תוך זמן קצר גייסה האפליקציה כ–300 מסעדות, חנויות ירקות ואלפי לקוחות שמרגישים שעשו משהו טוב. אבל יש גם חסרונות: לא ניתן לדעת מראש איזה מנות יישארו, ובמרבית המקרים ההזמנות נמסרות רק בשעת הסגירה. האם יהיו מספיק משתמשים כדי להפוך את המיזם לרווחי? המייסדים לטיסיה יסנר ויונתן פישר טובול בטוחים שכן
דואה ושירי הן בנותיו של ירקן מיפו. כל החיים הן גדלו בבסטות מצוחצחות, ואבא לימד אותן שהירקות והפירות במדפי התצוגה חייבים להיות הכי שמחים ונוצצים, כי אחרת אף אחד לא יקנה. וכך הן עשו. לפני מספר חודשים הן פתחו עסק משלהן במרכז תל-אביב, ולפי תורתו של אבא ודרישת השוק המרכז תל-אביבי, כל פרי וירק שהייתה עליהם טיפת שפשוף או פגימה – הן שמו בצד וזרקו בסוף היום. עד שהגיעה אליהן האפליקציה SpareEat ("חסכו-אכלו", בתרגום חופשי).
מדובר באפליקציה שמאפשרת להזמין ממסעדות, בתי קפה וחנויות ירקות, בחצי מחיר בסוף היום, מנות שלא נמכרו במהלך היום ולכן מיועדות להיזרק אף שהן עדיין טריות. המזמין לא בוחר את המזון או המנה, אלא משלם חצי מחיר ומקבל מה שבעל המקום מכין באותו יום. גם חיסכון לצרכנים, גם צמצום הפסדים ופרסום קל למוכרים, וגם עזרה לכדור הארץ. הכול בסל אחד. רעיון מעולה, לנוכח העובדה שלפי ההערכות, כ-37% מהאוכל בישראל נזרק, חצי ממנו כשהוא עדיין ראוי למאכל. הבזבוז מהווה 1.4% מהתמ"ג ומוערך בסכום עצום של יותר מ-20 מיליארד שקל בשנה.
מאופנה להייטק
היתרונות של האפליקציה ברורים וגם החסרונות. ספייר-איט לא יכולה להוות איום אמיתי על וולט. ההזמנות מוגבלות בדרך-כלל לשעות הסגירה של העסקים, והחיסרון העיקרי מבחינת הלקוח הוא שברוב המקרים לא ניתן להזמין מנות ספציפיות, אלא להסתפק בעודפים שנותרו בסוף היום. מצד שני, המחירים משתלמים מאוד בתקופה של זינוק חד ביוקר המחיה, ובעיקר - לקנייה נוסף מימד אידיאולוגי, שמירה על כדור הארץ, נתון שעבור לקוחות רבים שווה יותר מכסף. השאלה הגדולה היא כמה לקוחות כאלה יש בישראל, והאם הם יוכלו להפוך את ספייר-איט גם למיזם רווחי מעבר לתועלת הסביבתית והחברתית.
"כשספייר-איט הציעו לנו להצטרף אליהם, אבא מיד התאהב ואמר לנו לעבוד איתם", מספרת דואה כשאני מבקרת אצלה בחנות. "אנחנו לא שמים בתצוגה ירקות ופירות שלא נראים טוב, כי אנשים לא יקנו. אז עכשיו במקום לזרוק פרי שיש לו מכה קטנה שבקושי רואים, אנחנו שמים בצד בקרטון לספייר-איט, ויש כמויות של ירקות ופירות כאלה. אני מכינה סלים, ומחכה לאנשים שיקנו את הסל בחצי המחיר, עם אותם האיכות והטעם בדיוק. וזה הולך ממש טוב".
דואה מראה לי סל לדוגמה. "קחי למשל את החסות האלה, הן נראות קצת עייפות, לא קונים אותן, אבל הטעם שלהן ממש כמו כל חסה ואנחנו מוכרים אותן בחצי מחיר".
את מקציבה כמות קבועה מדי יום לאפליקציה?
על האפליקציה אחראים לטיסיה יסנר (38) ויונתן פישר טובול (37). יסנר הגיעה מצרפת לארץ לחופשה והתאהבה ביונתן, שהפך לימים לבעלה. עם השנים, ועם שני ילדים ומגורים בתל-אביב, הם החליטו לצאת למתקפה על יוקר המחיה. לטיסיה ויונתן, שעבדו בהייטק, החליטו לפרוש ממקומות העבודה שלהם ופיתחו את הבייבי השלישי שלהם.
"ליונתן יש 15 שנות ניסיון בהייטק", מספרת לטיסיה. "ואני במקור מתעשיית האופנה בפריז, עבדתי כקניינית בגאלרי לפאייט, כמה שנים בכריסטיאן דיור. אני פה כבר עשר שנים. התאהבתי בישראל. העברית קשה לי עדיין, ומבחינה מקצועית הייתי צריכה להתחיל הכול מההתחלה. נרשמתי למקום שעוזר לעולים חדשים למצוא קריירה מתאימה, והם עזרו לי למצוא מקום שבו יכולתי להשתמש ביכולות האנליטיות שלי – חברת Mabaya (שעוסקת בפתרונות שיווק באתרי סחר ברשת – ל"א). הם מתפעלים אתרים לכל מיני רשתות ענקיות מכל העולם. עבדתי שם כאנליסטית עסקית (ניתוח מידע). זו הייתה התנסות מדהימה, אבל החלטתי לעזוב, כי רצינו לעשות משהו נגד בזבוז המזון המשוגע. זה לא הגיוני שבעולם יש לזה פתרונות ופה, שזו מדינה כל כך מתקדמת, אין".
איך עלה הרעיון?
החלק הקשה, הם אומרים, היה לשכנע את המעסיקים לתת צ'אנס לאפליקציה. קשה לשנות הרגלי צריכה, ובמיוחד קשה לשכנע מסעדנים שמתעסקים בעיקר בלשרוד לנסות. "הלכתי להמון מסעדות", מספרת לטיסיה. "כולם אמרו: 'אני אוהב את הרעיון אבל לא בטוח שאני רוצה להיכנס לזה עכשיו'. לא היה להם כוח להתעסק בזה, הם פחדו שזה יהיה מורכב. פתאום עוד דבר לנהל בנוסף לכל מה שהם עושים בשגרה. בזבוז מזון בשבילם היה חלק מהשגרה. הפתרון הכי פשוט נראה להם הכי קשה. הבנו שצריך להסביר להם שלהשתמש באפליקציה זו אותה עבודה כמו לזרוק לפח. שאין כאן עניין שהלקוח בוחר מה שבא לו ושיש התחייבות. הם אלה שבוחרים את המנה שהם מוכרים בחצי מחיר, במקום לזרוק אותה. מין 'תיק הפתעה' שהלקוח מקבל. מה שיש בתיק משתנה כל הזמן לפי החלטתם. ללקוח זו הפתעה. אנחנו גם מנסים לעשות אופטימיזציה כל הזמן, עובדים קשה לעקוב אחרי איכות המנות. מבחינת הלקוח מדובר במנה טרייה ואיכותית, רק שהוא לא יכול לבחור אותה. יש באפליקציה אפשרות דירוג, ומי ש'מפנק' את הלקוחות במנות טובות, מקבל דירוג גבוה. זה טוב לעסקים, גם כי אנשים חוזרים, וגם כי זה פרסום בחינם".
כמה עסקים יש לכם כרגע?
אתם יודעים כמה מזון הצלחתם להציל בשנה האחרונה?
יש גם תגובות לא טובות מצד לקוחות?
יונתן: "לאחרונה אנחנו רואים המון תמיכה. למשל, כשלפעמים יש טעויות, כמו בכל אפליקציה, אנשים סולחים מהר, כי הם מאמינים במיזם. אנשים מבינים שזה מעבר לסתם אפליקציה, שיש לה ערך נוסף. הרבה משתמשים אומרים שהם מרגישים שהם עושים משהו טוב לסביבה. אנחנו עובדים כמו חמורים, 24/7, אבל מתעוררים בבוקר עם מטרה, וזה כיף".
ממה אתם מרוויחים?
מה בעתיד?
"הכול נמכר בסוף היום"
אלי בכר, בעלי מסעדת קוזינה לאוכל פרסי במרכז תל-אביב, נמצא ב-SpareEat כבר חצי שנה, ואומר שהאפליקציה בעיקר נותנת לו הרבה פרסום. כן, גם חשוב לו לשמור על הסביבה, אבל הפרסום הכי משחק תפקיד. "במקום לזרוק אוכל כבר חצי שנה אנחנו מוכרים אותו דרך ספייר-איט. כשלטיסיה סיפרה לי על זה ישר נדלקתי. אנחנו כל בוקר מבשלים מזון מחדש, ובסוף היום היינו תורמים או זורקים. עכשיו כשאני מבשל אני מקציב מספר מנות לספייר-איט, ואנשים חוטפים את זה. בסוף היום לא נשאר מלא אוכל כמו פעם. אנחנו לומדים איך לעבוד נכון עם כמויות, אבל תמיד נשארות מנות בסוף היום, ועכשיו הן מכניסות לי כסף, וגם פרסום. אני נותן באפליקציה שמונה עד עשר מנות, וכל יום יש סולד-אאוט".
המנות בחצי מחיר מייצרות רווח?
מאיה וינינגר מכיכר הלחם בהרצליה-פיתוח מסכימה: "לפני קצת יותר מחצי שנה שמעתי על האפליקציה וראיתי שיש בה רק מקומות בתל-אביב. מיד כתבתי ללטיסיה שאני רוצה להיות העסק הראשון בהרצליה. האפליקציה היא נכס גדול בשבילנו. אין בעל עסק שלא נחמץ לו הלב שנשארים עודפי מזון שהוא נאלץ לזרוק בסוף היום, וספייר-איט מאפשרת לנו למכור בחצי מחיר את העודפים".
איזה תגובות אתם מקבלים?